ישראל מנצחת
אבי גבאי

התכניות שלנו

ביחד נהפוך את ישראל

למדינה ללא שחיתות

הנבחרת שלנו

אבי גבאי

יו"ר המפלגה

ציפי לבני

שלי יחימוביץ‘

סתיו שפיר

איציק שמולי

עמר בר-לב

חיליק בר

עמיר פרץ

מרב מיכאלי

איתן כבל

מיקי רוזנטל

רויטל סוויד

יואל חסון

איתן ברושי

מיכל בירן

נחמן שי

קסניה סבטלובה

איילת נחמיאס-ורבין

יוסי יונה

אייל בן ראובן

יעל כהן פארן

סאלח סעד

לאה פדידה

משה מזרחי

×

אבי גבאי

יושב ראש מפלגת העבודה הישראלית

אבי גבאי הוא יושב ראש מפלגת העבודה וראש סיעת "המחנה הציוני", לאחר שזכה בחודש יולי 2017 בבחירות המקדימות במפלגת העבודה.

 

בתפקידו הקודם כיהן גבאי כשר להגנת הסביבה בממשלת נתניהו הנוכחית מטעם מפלגת "כולנו" אשר היה ממייסדיה. גבאי התפטר מהממשלה לאחר שנה בלבד על רקע חילוקי דעות אידיאולוגיים, ותוך הבעת ביקורת חריפה על התנהלותה.

 

טרם כניסתו לעולם הפוליטי, שימש גבאי כמנכ"ל חברת "בזק", חברת התקשורת הגדולה בישראל. בתפקיד זה כיהן גבאי במשך 6 שנים, לאחר שמילא שורה של תפקידים בחברה ביניהם: מנכ"ל בזק בינלאומי, סמנכ"ל כלכלה ואסטרטגיה, סמנכ"ל משאבי ניהול ועוד. במהלך שנות כהונתו של גבאי כמנכ"ל בזק צמחה החברה והפכה לאחת החברות הרווחיות בשוק התקשורת העולמי, בתקופה שהתאפיינה בתחרות גוברת, כניסת טכנולוגיות חדשות, וכן שינויים בסביבה הרגולטורית.

 

את דרכו המקצועית החל גבאי בשירות הציבורי, תוך שהוא משרת בתפקידים שונים באגף התקציבים במשרד האוצר. לגבאי היכרות מעמיקה עם הסקטור הציבורי והעסקי, אשר אפיינה גם את תחומי פעילותו כשר בממשלה.

 

לגבאי תואר MBA במינהל עסקים ותואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

בשירותו הצבאי שימש גבאי כקצין מודיעין קרבי.

 

גבאי מתגורר בתל אביב, נשוי ואב לשלושה ילדים.

×

ציפי לבני

ראש האופוזיציה, יו"ר מפלגת התנועה- סיעת המחנה הציוני.

ציפי לבני‏ נולדה בתל אביב , בתם של איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל וחבר הכנסת מטעם "הליכוד, ושרה לבני, שהייתה לוחמת באצ"ל. בנעוריה הייתה חברה בתנועת "בית"ר".

כיהנה כשרת משפטים וחוץ וממלאת מקום ראש הממשלה, השרה הממונה על המו"מ עם הפלסטינים, שרת המשפטים, שרת השיכון, השרה לקליטת עליה, יו"ר האופוזיציה וחברה בקבינט המדיני ביטחוני. ובפורום השלישייה הביטחונית.

בצה"ל שירתה לבני כמפקדת מחלקה בבית הספר לקצינות והשתחררה בדרגת סגן. בין השנים 1980 ו-1984 שירתה ב"מוסד".

לאחר שסיימה לימודיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, עסקה בין השנים 1986-1996 בעריכת דין והתמחתה במשפט מסחרי, משפט ציבורי ונדל"ן.בשנת 1996-1998 כיהנה כמנכלי"ת רשות החברות הממשלתיות. בשנת 1999 נבחרה כחברת כנסת מטעם מפלגת הליכוד.

החל משנת 2001 כיהנה כשרה בממשלות ישראל בין היתר כיהנה כשרת החוץ וממלאת מקום ראש הממשלה, השרה הממונה על המו"מ עם הפלסטינים, השרה לקליטת עליה, שרת משפטים ושרת הבינוי והשיכון. בתחילת 2006 הצטרפה לאריאל שרון להקמת מפלגת קדימה.

בשנת 2004 הוענק ללבני פרס אביר איכות השלטון על תרומתה הייחודית לחיזוקו של שלטון החוק ולהגנה על עקרונות הדמוקרטיה, ועל תרומתה, לאיכות קליטתם של העולים בישראל. כמו כן הוענק ללבני אות הוקרה מעמותת אומ"ץ הנאבקת בקשרי הון-שלטון. בעקבות הישגיה הפוליטיים נבחרה לבני ע"י מגזין TIME לאחת מ-100האנשים המשפיעים בעולם ולאחת מ-20 המנהיגים והפוליטיקאים המשפיעים ביותר.

בשנת 2008 נבחרה לעמוד בראש מפלגת קדימה, וב-2009 הובילה לניצחון המפלגה בבחירות לכנסת ה-18 כשזכתה ב-28 מנדטים. בין השנים 2009-2012 כיהנה כראש האופוזיציה.

בשנת 2012 הקימה את מפלגת התנועה. כשרת חוץ יצרה לבני שיתופי פעולה עם מדינות ערב המתונות באזור ויזמה החלטות מועצת ביטחון לסיום מלחמת לבנון השנייה ותמיכה במו"מ על פי האינטרס הישראלי.

לבני פעלה להשגת "מכתב בוש" – התחייבות הממשל האמריקאי השולל את זכות השיבה של פליטים פלסטינים לישראל. הייתה חברה בקבינט המדיני בטחוני ובשלישייה הביטחונית בעת מלחמת לבנון השנייה,מבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן.

הייתה ראש צוות המו"מ עם הפלסטינים בפסגת אנפוליס ובסבב המשא ומתן האחרון (2013-2014).

כשרת משפטים פעלה במהלך מבצע "צוק איתן" להעניק שכפ"ץ משפטי ללוחמי ומפקדי צה"ל, הובילה את מהפכת השקיפות, הקימה את גוף הביקורת על הפרקליטות והעבירה החלטת ממשלה בנושא הגיור.

כשרת קליטה יזמה ועגנה את הנצחת הזכרון הממלכתי של עולי אתיופיה שנספו בדרך לישראל.

בשנת 2014 הקימה יחד עם יו"ר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, את רשימת  "המחנה הציוני" והובילה אותה להישג משמעותי בבחירות שהתקיימו ב-2015. סיעת המחנה הציוני היא הסיעה השניה בגודלה בכנסת, לאחר שהצביעו לה למעלה מ-800 אלף בוחרים.

לבני חברה בכנסת ה-20 בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת החוקה, ומשמשת כיו"ר יו"ר הוועדה ללוחמה משפטית בזירה הבינלאומית (כחלק מוועדת חוץ וביטחון).

×

שלי יחימוביץ‘

מובילת המאבק החברתי-כלכלי לחברה צודקת בישראל. חוקקה 46 חוקים למען הציבור. יו"ר האופוזיציה לשעבר. בעבר עיתונאית בכירה וסופרת.

שלי יחימוביץ‘ (נולדה ב-28 במרץ 1960). חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. עד לכניסתה לפוליטיקה הייתה עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה וסופרת. שירתה בצה"ל כמש"קית ח"ן בבסיס חיל האוויר בחצרים, כקצינת שלישות בבסיס עציון וכקצינת ת"ש של פרויקט הלביא. היא בוגרת החוג למדעי ההתנהגות (פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה) באוניברסיטת בן גוריון. בת לאב פועל בניין ולאם מורה, חנה ומשה, שניהם ניצולי שואה מפולין, אמא לגל (22) ורמה (17), מתגוררת בשכונת כרם התימנים בתל אביב. עיתונאית: שלי שימשה שנים רבות כעיתונאית ומגישה בכלי התקשורת "על המשמר", רשת ב', גלי צה"ל וחברת החדשות של ערוץ 2. בתפקידים אלו הרבתה לעסוק בנושאים חברתיים וכלכליים מנקודת מבט סוציאל דמוקרטית ובנושאים הנוגעים למעמד האישה, ב-29 בנובמבר 2005, הודיעה על עזיבתה את העיתונות, כניסתה לפוליטיקה, והתמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-17. נבחרה למקום התשיעי ברשימה ולאחר הבחירות הייתה לחברת כנסת. היא הייתה חברה בולטת בוועדת הכספים של הכנסת ובוועדה לביקורת המדינה. עד שנת 2008 עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד. בבחירות המקדימות של מפלגת "העבודה" בדצמבר 2008, נבחרה למקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18. בכנסת זו שימשה בתפקיד יו"ר ועדת האתיקה וחברת ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות.

נחשבת לחברת כנסת מצטיינת. היא הובילה עשרות מאבקים חשובים וחוקקה עד היום 45 חוקים אשר נועדו לגונן על החלש ועל מעמד הביניים, להקטין פערים בחברה, ולרסן את כוחו של ההון. בין המאבקים שהובילה: המאבק להגדלת תמלוגי הגז, המאבק לריסון שכר הבכירים, המאבק לעצירת הפרטת קרקעות המדינה, המאבק למניעת הפרטת בתי הסוהר, המאבק לביטול תכנית ויסקונסין, המאבק לצמצום ההעסקה הקבלנית, המאבק נגד הפטור ממס ל"רווחים הכלואים", המאבק נגד הפרטת המעונות לחוסים, המאבק נגד הפרטת מערך בריאות הנפש ועוד. בין החוקים שחוקקה: חוק הזכות לעבודה בישיבה (חוק הקופאיות), חוק ההגנה על עובדים חושפי שחיתויות, חוק הגנת השכר, חוק ביטוח בריאות ממלכתי למי שנעדרו מהארץ ושבו, חוק הלוביסטים, חוק הארכת חופשת הלידה, חוק מידע על שירותי תחבורה ציבורית, חוק הטקסטיל הביטחוני, חוק הדגל ועוד חוקים רבים. יו"ר מפלגת העבודה בין 21 בספטמבר 2011 ועד 21 לדצמבר 2013.

×

סתיו שפיר

חברת ועדת כספים בכנסת ה- 19, מקימת שדולת שוכרי הדירה, בה מכהנת כיו"ר משותף ומקימת השדולה לצדק חברתי. מובילת המחאה החברתית של קיץ 2011 ועיתונאית.

סתיו שפיר נולדה ב-1985 בנתניה, ומתגוררת כיום ביפו בדירת שותפים. בגיל שמונה הייתה לכתבת צעירה בעיתון הילדים והנוער "כולנו". כנערה, התנדבה בהוסטל לניצולי שואה בפרדסיה ובפעילות עם ילדים בעלי מוגבלויות, התחנכה והדריכה בתנועת הנוער העובד והלומד, עם סיום לימודיה הקימה גרעין מחנכים עצמאי בשיתוף החברה להגנת הטבע, ויצאה לשנת שירות בגרעין בטבריה, שם עסקה בחינוך בבתי ספר ובעבודה עם נוער בסיכון. כמו כן לימדה עברית לעולים חדשים.

ביולי 2004 התגייסה לקורס טיס. לאחר חמישה חודשים ו-15 שעות טיסה, הועברה לעיתון "במחנה", שם שימשה ככתבת עד לתום שירותה. מיד לאחר סיום שירותה הצבאי, זכתה במלגת לימודים מלאה למנהיגות ישראלית-פלסטינית מ- City University London.

במהלך לימודיה התמחתה בפתרון סכסוכים ועבדה בשיתוף עם הפרלמנט הבריטי ועם "פורום שלושת הדתות" (Three Faiths Forum) בעריכת פרויקטים חינוכיים לצעירים יהודים, מוסלמים ונוצרים בלונדון.

ב-2009 סיימה בהצטיינות את התואר הראשון בסוציולוגיה ובעיתונות, ושבה לארץ. בשנה שלאחר מכן החלה בלימודים לתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות במכון כהן שבאוניברסיטת תל-אביב.

ביולי 2011 חברה שפיר לחבורת פעילים שהכירה דרך הפייסבוק, שביקשה למחות על מחירי הדיור. שבועיים לאחר מכן, ב-14 ביולי, הניחו יחד את האוהלים הראשונים בשדרות רוטשילד.

בסוף קיץ 2011 הקימה עם כמה שותפות ושותפים מרכזיים למאבק את "התנועה החברתית", תנועה חוץ-פרלמנטרית שהובילה במהלך השנה מאבקים חברתיים שונים, ובהם את המאבק למען חוק חינוך חינם לגיל הרך ולמען תקציב חברתי.

שנה לאחר פרוץ המחאה, בנובמבר 2012 התמודדה בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה ושובצה במקום ה-8. בפברואר 2013 הושבעה לכנסת ה-19 והפכה לחברת הכנסת הצעירה ביותר במשכן.

×

איציק שמולי

לשעבר יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל וחבר האסיפה הכללית העליונה של התאחדות הסטודנטים האירופאית. ממנהיגי מחאת האוהלים בקיץ 2011, ממובילי המאבק למען שוויון בנטל, מוביל פרויקט התאחדות הסטודנטים בעיר לוד.

בוגר תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת אורנים ובשלהי לימודיו במסגרת תכנית המצטיינים לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מתגורר בלוד, כחלק ממהלך רחב שמוביל לחיזוק העיר מתוך תפיסה שגם הצעירים חייבים לפעול ולהיות חלק מהשינוי שאותו הם מבקשים לראות בחברה הישראלית.

משמש כחבר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, חבר ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת וחבר ועדת הרפורמות. בנוסף, עומד בראש ועדת המשנה לצער בעלי חיים בכנסת, ומשמש כיו"ר השדולה למען הגמלאים, יו"ר השדולה למען החיילים הבודדים, יו"ר השדולה נגד פעילות תג-מחיר וארגון להב"ה ויו"ר שדולת בעלי החיים בכנסת.

הוביל ומוביל מאבקים חברתיים רבים בכנסת, ביניהם המאבק לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה, המאבק בתאגידי המים נגד ניתוקי המים לאנשים מעוטי יכולת, המאבק להסדרת הביטוח הסיעודי הקולקטיבי לגמלאים והמאבק למען הסדרת מעמדם וזכויותיהם של עובדי קבלן. אלה ועוד זיכו אותו בתואר "הח"כ החברתי ביותר" בכנסת מטעם ארגון המשמר החברתי.

×

עמר בר-לב

מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, מקים תנועת אחרי!

ח"כ עמר בר-לב, נבחר לכנסת ה-20 במקום הרביעי ברשימה של מפלגת העבודה. זו הכנסת השנייה בה מכהן ח"כ בר-לב. בר-לב הוא חבר וועדת החוץ והביטחון של הכנסת וראש הועדה למוכנות צה"ל ויו"ר משותף לשדולה החקלאית, השדולה לפנסיה הוגנת, השדולה לדיור הוגן, השדולה לקידום צורכי האוכלוסייה הבדואית והשדולה לעוטף ישראל – קו העימות.

ב-1971, התגייס לצה"ל ושירת כלוחם וכמפקד צוות בסיירת מטכ"ל. בין השאר, השתתף במבצע הפריצה למלון סבוי ובמבצע "יהונתן".

בשנת 1980 סיים את לימודי התואר הראשון בפקולטה לחקלאות ברחובות, עבר לגור באילת והחל לעבוד בתחנת ניסיונות חקלאית ליד קיבוץ יוטבתה.

בסוף שנת 1984, לאחר שנים שהיה משוחרר חזר לשירות הצבאי כמפקד סיירת מטכ"ל. במסגרת כהונה זו, קיבלה היחידה את צל"ש הרמטכ"ל על פעילותה.

בשנים שלאחר מכן, למד לתואר שני ביחסים בינלאומיים וכתב את עבודת המאסטר שהפכה לספר: "הסדרי ביטחון בגולן לנוכח פני הקרב המודרני" שראה אור כעשור לאחר מכן בשנת 1999.

ב-1992, התבקש על ידי הרמטכ"ל אהוד ברק לחזור לשירות צבאי בשלישית ושימש כמפקד חטיבת הבקעה ולאחר מכן כחבר בצוות המשא ומתן עם הפלסטינים בהסכם עזה ויריחו תחילה ולאחר מכן בהסכם השלום עם ירדן.

בשנת 1996 התפקד עמר לראשונה למפלגת העבודה והצטרף לתנועת "דור שלום" שנוסדה בעקבות רצח ראש הממשלה רבין. במסגרת דור שלום הקים את תנועת "אחריי!" לחיבור נוער מהפריפריה הגיאוגרפית והסוציו-אקונומית הישראלית למרכז ההוויה הישראלית, הציונית והדמוקרטית. אחריי! מפעילה מגוון רחב של פרויקטים בהם לוקחים חלק כ-4,000 בני נוער מדי שנה אותם מקרבת העמותה למרכז ההוויה הישראלית ומהווה כיום את אחת מתנועות הנוער הגדולות במדינת ישראל.

חה"כ עמר בר-לב נשוי לתמי ואב לנועם, מאי ושחר.

×

חיליק בר

ח"כ חיליק בר הוא מזכ"ל מפלגת העבודה משנת 2017-2010, והיה הצעיר ביותר שנבחר לתפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה אי פעם והראשון שנבחר למזכ"ל מפלגה טרם היותו ח"כ. לאחר פרישת יו"ר המפלגה אהוד ברק, נטל חיליק תפקיד מכריע בהובלה ושיקום המפלגה ברגעי המשבר הקשים ביותר שלה.

בכנסת ה-19 כיהן חיליק כסגן יושב-ראש הכנסת וכחבר בועדת החינוך, מעמד האישה, זכויות הילד והעלייה והתפוצות. בכנסת הנוכחית חיליק מכהן כסגן יושב-ראש הכנסת וכחבר בועדת החוץ והביטחון. חיליק הינו מוביל מרכזי בנושא קשרי חוץ, הסברה ובנושא המדיני. הן בכנסת ה-19 והן בכנסת ה-20, שימש חיליק כיו"ר השדולה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי (שדולת שתי המדינות), וכיו"ר הפורום האירופי בכנסת (EFK). כמו כן, שימש בכנסת האחרונה כיו"ר השדולה לחיזוק הפריפריה ושכונות המצוקה וכיו"ר משותף של שדולת שוכרי הדירות.

טרם בחירתו לכנסת שימש חיליק כחבר מועצת העיר ירושלים וכמחזיק תיק התיירות ותיק קשרי החוץ בעיריית ירושלים. בעבר כיהן חיליק כיועץ למספר שרים בממשלה, וכן כיו"ר תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית (אופק), כיו"ר ארגון הסטודנטים הארצי של מפלגת העבודה, כיו"ר המשמרת הצעירה העולמית של תנועת העבודה הציונית העולמית, כציר בקונגרס הציוני העולמי ובועד הפועל הציוני, וכחניך ומדריך בנוער העובד והלומד.

לחיליק תואר ראשון ותואר שני ביחסים בינלאומיים עם התמחות בדיפלומטיה ומדיניות חוץ והוא בוגר של שתי תכניות המנהיגות היוקרתיות ביותר של מחלקת המדינה האמריקאית בוושינגטון (ACYPL  ו-IVLP).

×

עמיר פרץ

ח"כ עמיר פרץ נולד במרוקו ,עלה לישראל בגיל 4. התחנך בשדרות. בצה"ל שירת כקצין בחטיבת הצנחנים. נפצע קשה בפעילות בסיני והשתחרר בדרגת סרן.

לאחר השחרור הקים עם אדשתו אחלמה משק חקלאי במושב ניר עקיבא. לזוג 4 ילדים.
בשנת 83 הנבחר לראשות עיריית שדרות והיה לאחד מראשי ערי הפיתוח הראשונים השייכים לשמאל בישראל.

כבר בשנת1984, בניגוד לרוח שנשבה בישראל באותה עת, תמך בגלוי בהקמת מדינה פלשתינאית. יזם והוביל תוכנית לחינוך לדו קיום בין יהודים לערבים בשדרות.

בשנת 88 נבחר לכנסת בה כיהן בתפקידים פרלמנטרים רבים. במהלך השנים היה חבר כמעט בכל וועדות הכנסת, כיהן כיו"ר וועדת העבודה והרווחה, שם קידם חוקים חברתיים מהפכניים הבולטים שבם: חוק בריאות ממלכתי ,חוק העלאת שכר מינימום, הגנת זכויות עובדי חברות כ"א, חוק פיצויי נפגעי הגזזת ועוד.

ח"כ פרץ נחשב למי שהעלה את הנושאים החברתיים בראש סדר היום הציבורי והביא לכך שכל המפלגות בישראל חרטו את הנושא על דגלן

בשנת 1995 החל לכהן כיו"ר ההסתדרות הכללית ,בתקופה הסוערת של המאבקים החברתיים שהניבו הישגיים רבים הן לציבורי העובדים והן לאוכלוסיות החלשות.

בשנת 2006 נבחר ליו"ר מפלגת העבודה, אותה הוביל להישג של 19 מנדטים חרף התמודדות קשה מול אריק שרון ומפלגת קדימה.
פרץ הוביל את מפלגת העבודה לקואליציה משותפת עם קדימה בראשות אולמרט. ביחד הקימו ממשלה שהייתה מבוססת על קווי יסוד השואפים לצדק חברתי ושלום, בממשלה זו כיהן כסגן רה"מ ושר הביטחון.

כשר הביטחון, הוביל פרץ את תהליך ההתאוששות של צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה. הוא הניח תוכנית אימונים שהחזירה את הכשירות לצה"ל, תוכנית שיקום הימ"חים וביחד עם ס. שר הביטחון אפריים סנה הקימו את הרשות לחירום לאומית( רח"ל ). במקביל, הכריע והניע ח"כ פרץ את ההצטיידות במערכת "כיפת ברזל". באותם ימים ההחלטה עוררה התנגדות במערכת הביטחון, לימים היא הפכה לחלק חשוב במערך ההגנה על הערוף ולגאוות מדינצת ישראל אל מול פני העולם.

פרץ ממשיך לדבוק בתהליך השלום ובקידום פתרון מול העם הפלשתינאי המתבסס על תפיסה של 2 מדינות לשני עמים.

בנוסף, הוא ממשיך לקדם נושאים חברתיים רבים כחלק מתפיסת עולמו המשולבת שאין צדק חברתי ללא שלום ואין שלום ללא צדק חברתי. לתפיסתו, השלום חייב לבוא מתוך העם בתור מוצר "עממי" ולא כמשהו ששיך לאליטות.

ב6 לדצמבר 2012, על רקע חילוקי דעות עם ח"כ שלי יחמוביץ', הודיע עמיר פרץ כי החליט להצטרף אל "התנועה" בראשות ציפי לבני.

בכנסת ה-19 כיהן פרץ בתור השר להגנת הסביבה.

בכנסת ה-20 משמש עמיר פרץ כחבר כנסת מטעם המחנה הציוני, יו"ר ועדת המשנה להגנת העורף בועדת החוץ והביטחון וחבר בועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי.

×

מרב מיכאלי

לשעבר עיתונאית בכירה ומרצה באוניברסיטאות ובמכללות בנושאי תקשורת ומגדר. מקימת קבוצת "עזרת נשים", הפועלת למען מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. חברה בוועד הפועל של ”ישראל יוזמת – יוזמת השלום הישראלית".

מרב מיכאלי, לשעבר פובליציסטית ומראיינת בעתון "הארץ", עיתונאית, אשת תקשורת ופעילה חברתית ופמיניסטית ותיקה. את דרכה המקצועית החלה בגלי צה"ל, שם הגישה במשך עשר שנים תכניות אקטואליה ותכניות בידור. בהמשך הקימה את תחנת הבת גלגל"צ והיתה שותפה להקמת "רדיו תל אביב", בשתיהן הגישה וערכה מגוון תכניות.

ב"רדיו תל אביב" אף שימשה כמנהלת התכניות ובהמשך הגישה גם את תכנית הבוקר ב 103. בטלוויזיה החלה את דרכה בהגשת "מבט ספורט" (ערוץ 1) ו"רואים 6/6" (הטלוויזיה החינוכית). ב-93', עם הקמת ערוץ 2, הייתה שותפה לתחילת שידורי "קשת", שם ערכה והגישה את "שישי חי". בהמשך הגישה, בערוצים שונים, מגוון תכניות ראיונות, אקטואליה ובידור.

בשנת 97' הקימה את קבוצת "עזרת נשים", במסגרתה היא משמשת יו"ר בפועל של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל. מאז, היא מעורבת במגוון פעילויות וארגונים חברתיים ופמיניסטיים. חברה בהנהלת תנועת 'ישראל יוזמת' שמקדמת את יוזמת השלום הערבית. רווקה, ומתגוררת בתל-אביב עם בן זוגה, כלבה ושני חתולים.

×

איתן כבל

חבר כנסת מאז 1996, יו״ר סיעת העבודה בכנסת ה-19, מזכ״ל מפלגת העבודה, השר הממונה על רשות השידור, חבר ועדת החוץ והביטחון, יו״ר ועדת המשנה למוכנות צה״ל.

נולד ב-23 באוגוסט 1959 בראש העין להורים אשר עלו מתימן עשור קודם לכן. הוא למד במדרשיית 'נעם' בפרדס חנה, מחזור כ"ט, וכן למד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בתפקידיו הפרלמנטריים, בטרם נבחר לכנסת, שימש עוזר ויועץ לשר החקלאות, עוזר אישי ליו"ר מפלגת העבודה ויועץ מקצועי ואישי לשר הבינוי והשיכון.

בשנת 1996 החל לכהן כחבר הכנסת לאחר התפטרות דוד ליבאי ממנה.

כבל נבחר גם לכנסת ה-16, במהלכה כיהן לתקופה קצרה בתפקיד יו"ר ועדת הכלכלה, ולכנסת ה-17.

ב-16 ביוני 2005 נבחר כבל על ידי חברי מפלגת העבודה לתפקיד מזכ"ל המפלגה ב-4 במאי 2006 עם הקמת הממשלה ה-31, מונה כבל לשר בלי תיק, הממונה על רשות השידור, וב-1 במאי 2007, יום לאחר הגשת דוח הביניים של ועדת וינוגרד, הודיע כבל על התפטרותו מהממשלה.

אחד מחברי הכנסת הפעילים ביותר בשדולות. בכנסת ה-16 היה חבר בעשר שדולות (מתוך 44 שדולות רשומות). בחמש מהשדולות: למען המאבטחים, בני חופש – למען יוצאים בשאלה, למען תושבי תל אביב, למתפנים מרצון מההתנחלויות, ולקידום הכדורגל היה החבר היחיד, ובשתיים מהן היה גם יו"ר השדולה. השדולות האחרות בהם היה חבר בכנסת ה-16 הם: חיילי חובה, גדר הפרדה ביטחונית, איכות הסביבה, השדולה מוניציפלית והשדולה למען חיילי מילואים, שהוא עמד בראשה. בכנסת ה-17 המשיך כבל לחוקק חוקים רבים העוסקים באיכות הסביבה, צרכנות ועוד, בין היתר היה חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ובוועדת הכנסת.

כבל ממשיך לשרת במילואים כסמל מחלקה בחטיבת מילואים של הצנחנים גם לאחר הבחרו לכנסת. הוא מקפיד לבקר חיילי מילואים ברחבי הארץ ומכהן כיו"ר השדולה למען חיילי המילואים בכנסת.

כבל היה מראשי המאבק נגד ערוץ 7 ונגד הפצת תאוריות הקשר על רצח רבין – ח"כ כבל יזם את התיקון לחוק נשיא המדינה, האומר כי רוצח ראש ממשלה מטעמים אידיאולוגיים, לא יוכל לקבל חנינה על פשעו.

נשוי ואב לארבע בנות, גר בראש העין.

×

מיקי רוזנטל

ניהל מערכות תקשורת מרכזיות בישראל והיה עיתונאי חוקר. כתבותיו עוררו הדים ציבוריים נרחבים.

מיקי רוזנטל, יליד רמת גן (1955) הוא עיתונאי-חוקר שעסק בעיקר בתחומים חברתיים כלכלים. כמה מתחקיריו עוררו הדים ציבורים נרחבים. רוזנטל האיר פינות אפילות של שחיתות ציבורית, כמו גם פגיעה בחלשים, יחסי הון-שלטון ובירוקרטיה. נשוי ואב לשלושה בנים.

החל את דרכו המקצועית בעתון "חדשות" (1983) והיה בין מקימיו ועורך המוסף לשבת של העיתון. בין השנים 1986 ל-1999 מילא שורה של תפקידים בעיתון ידיעות אחרונות", ביניהם סגן עורך העיתון, ראש מערכת החדשות, עורך המוסף הכלכלי ""ממון" והמגזין היומי "24 שעות". בשנת 2002 הגיש את התכנית "בולדוג" בערוץ 8 – תכנית דוקו אקטיביסטית שעסקה בעיקר בסוגיות של איכות הסביבה ומשנת 2004 הגיש את תוכנית התחקירים "בולדוזר" בשידורי "קשת", ערוץ 2. בין השנים 2005 ל-2008 עמל רוזנטל על הכנת הסרט "שיטת השקשוקה" וניסה, לראשונה באופן מקיף, לשפוך אור על השיטה שמאחורי קשרי ההון והשלטון דרך סיפורה של משפחת עופר. הסרט, שבוחן כיצד זרמו מאות מיליוני דולרים מהכיס הציבורי לכיסה של אחת המשפחות העשירות בישראל, הוקרן בערוץ 1 בשנת 2009 וזכה בפרסים רבים. הגיש בעבר בצוותא עם רביב דרוקר את תכנית התחקירים "המקור" בערוץ 10.

רוזנטל זכה במספר פרסים על פועלו בתחום התקשורת:

2003 – פרס פראט על תרומה ייחודית לסיקור נושאי סביבה.

2004 – פרס סוקולוב "על עבודתו הייחודית בתחום העתונות הלוחמת למען עקרונות הצדק החברתי"

2007 – אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון

2009 – "שיטת השקשוקה" זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס התחקיר בטקס פרסי "אופיר" ובתחרות היוצרים הדוקומנטרים.

2009 – אות אומ"ץ

×

רויטל סוויד

סגנית יו"ר מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, יו"ר הועדה לעניינים פליליים במחוז וחברה בוועדה המייעצת לבחירת שופטים.

נולדה ב 1967 ליוסף מיימון וברוריה קסטל, בת למשפחת קסטל, אשר הגיעו ארצה לאחר גירוש ספרד. בעקבות מאורעות תרפ"ט עזבו את חברון והיו לאחת מהמשפחות אשר ייסדו את העיר חדרה.
נשואה, אם לארבעה ומתגוררת ברעננה.

סויד עורכת דין מזה כ- 23 שנים, בוגרת אוניברסיטת בר אילן, בתואר ראשון ושני במשפטים. את הקריירה המשפטית שלה החלה כמתמחה בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ובשנת 1994 ייסדה משרד עצמאי מוביל בתחום הפלילי. במהלך השנים ובמשך מספר קדנציות שימשה סויד בתפקידים שונים ובין היתר: סגנית יו"ר מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, יו"ר הועדה לעניינים פליליים במחוז וחברה בוועדה המייעצת למינוי שופטים. סויד יצגה בין היתר בהתנדבות, נפגעי ונפגעות תקיפה מינית וקורבנות אלימות.
סויד משמשת כמרצה במכללת שערי משפט, בכנסים לעורכי דין ובוועדות ציבוריות שונות.

כמו כן, עסקה בהתנדבות בעשייה ציבורית בעיר מגוריה, כנציגת ציבור בוועדות בחינה לתפקידי עירייה ומכרזים ולאחרונה מונתה כיו"ר ועדת ערר ארנונה בעיר.

ערב הבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-20, קיבלה סויד החלטה להתמקד בעשייה ציבורית בלבד והתמודדה על מקום ברשימת המפלגה.

×

יואל חסון

ח"כ יואל חסון נולד בשנת תשל"ג, 1973, בתל-אביב. הוא השתחרר מצה"ל בדרגת סמל-ראשון, והוא בעל תואר ראשון בממשל ומדיניות ציבורית מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. מתגורר בראשון לציון, נשוי ואב לילד אחד.
בשנים 1998–2001 היה ראש ההנהגה הארצית של תנועת הנוער בית"ר ובשנים 2001–2003 היה יושב-ראש מועצת תנועות-הנוער בישראל. בשנים 2001–2005 היה יועץ ראש הממשלה אריאל שרון לפניות הציבור ובשנים 2004–2005 היה נשיא הקונגרס הציוני ה-35. ממרס 2013 הוא מנכ"ל מפלגת התנועה.

לראשונה נבחר לכנסת השבע-עשרה מטעם מפלגת קדימה, והיה חבר בוועדת הכנסת, בוועדת הכספים, בוועדת הכלכלה, בוועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדה לנושאי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ובוועדות נוספות. כמו כן היה יושב-ראש השדולה למען הצעירים בישראל, השדולה למען זכויות בעלי-החיים והשדולה לעידוד העלייה מארצות המערב, וחבר בשדולה למען יהדות ישראל ואתיקה גלובלית, בשדולה לקידום זכויות האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית בישראל, בשדולה לצמצום הפערים החברתיים ובשדולת ירושלים. בנוסף על כך היה יושב-ראש הקואליציה ויושב-ראש סיעת קדימה.
.
לכנסת השמונה-עשרה נבחר ברשימת קדימה בראשות ציפי לבני, והיה יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה וחבר בוועדת הכנסת, בוועדת הכלכלה ובוועדת המשנה לנושא ביטחון, יחסי חוץ וקשרי מסחר בין-לאומיים. כמו כן היה יושב-ראש השדולה לקידום השתלבות חרדים בשוק העבודה, השדולה למען הכדורגל בישראל, השדולה לקידום פתרון של שתי מדינות והפרדה בין ישראל והפלסטינים, השדולה לעידוד העלייה מארצות המערב והשדולה לביטחון מים, וחבר בשדולה למען יהדות ישראל ואתיקה גלובלית, בשדולה לקידום המיחזור בישראל, בשדולת הדיור החברתי ובשדולות נוספות.
לקראת הבחירות לכנסת התשע-עשרה הצטרף למפלגת התנועה בראשות ציפי לבני, אך לא נכנס מטעמה לכנסת.

בכנסת העשרים נבחר לכנסת מטעם רשימת המחנה הציוני, כיהן כסגן יושב ראש הכנסת. כיום מכהן כיושב ראש סיעת המחנה הציוני ומרכז האופוזיציה, והוא חבר בוועדת הכנסת, חבר ועדה חוץ וביטחון ( מ"מ) וממלא-מקום בוועדת הכספים. כמו כן הוא יושב-ראש השדולה לקידום שיח פוליטי סובלני לחיזוק הדמוקרטיה, השדולה לקידום הסטארט-אפ בישראל והשדולה למדינת ישראל יהודית ודמוקרטית לחיים בביטחון. חבר בשדולה לפיתוח הנגב, בשדולה לעסקים הקטנים והבינוניים בישראל, בשדולה למען השלטון המקומי, בשדולת התיירות – תיירות בעדיפות לאומית, בשדולת "כחול לבן", בשדולה לחיזוק העולם היהודי, בשדולה למאבק בתאונות הדרכים ובשדולות נוספות. כמו כן הוא ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל–קנדה (לצד חברת הכנסת ענת ברקו).

בכנסת העשרים חבר הכנסת רשם מספר הישגים פרלמנטריים וציבוריים. הוא יזם והעביר את הצעת החוק עבודת נשים – שזכה לכינוי חוק התאומים, חוק שירותי הסעד הקובע כי בצמוד לכל מחלקה לשירותים חברתיים יוקם מרכז שיסייע לאנשים למצות את זכויותיהם מול המדינה, וחוק הגנת הצרכן החייב עוסק לשלוח לצרכן שלא שילם חיוב במועד התראת תשלום.

כיושב ראש סיעת המחנה הציוני ומרכז האופוזיציה יצא למאבק בממשלה למנוע חקיקה לא דמוקרטית, ודרש נוכחות מלאה של חברי הכנסת מסיעות האופוזיציה באמצעות קביעת מדיניות של חוסר קיזוזים.

ח"כ יואל חסון, נשוי לטס ואב לעידו. מתגורר בראשון לציון

×

איתן ברושי

מזכיר התנועה הקיבוצית. כהן כראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט, ועוזר שר הביטחון לענייני התיישבות, תשתית ואזורי פיתוח.

כהן כמזכיר קיבוץ גבת (1987-1985), מנהל כספים בקיבוץ גבת ובמפעל "פלסטרו גבת" (1987-1991), ועוזר ויועץ שר החקלאות, יעקב צור, בממשלת רבין (1992-1996), יו"ר החברה הכלכלית – עמק יזרעאל, וב-2 קדנציות שימש כראש המועצה האזורית עמק יזרעאל (2006-1999). בין השנים 2007-2006 היה מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט, ולאחריו עד שנת 2012 שימש בתפקיד עוזר שר הביטחון אהוד ברק לענייני התיישבות, תשתית ואזורי פיתוח. במהלך שנות פעילותו שימש ברושי כחבר מן המניין במגוון גופים וחברות, כגון: הוועד המנהל של המכללה האקדמית עמק יזרעאל, יו"ר מנהלת אזור התעשייה "שגיא אלפיים", הנהלת ארגון המועצות האזוריות, דירקטוריון קק"ל, מועצת הפיס לתרבות ואמנות, האסיפה הכללית של "מפעל הפיס", מועצת רשות העתיקות, מועצת מקרקעי ישראל, מנהלת הרשות לפיתוח הגליל, ועוד. בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בצה"ל, ובוגר תואר ראשון במדעי החברה והרוח באוניברסיטת תל אביב.

×

מיכל בירן

יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה לשעבר, ח"כ מטעם המפלגה בכנסת ה-19 ויו"ר שדולת הפנסיה ההוגנת ושודלת תנועות הנוער. חברה בוועדות הכספים והעבודה הרווחה והבריאות.

עסקה שנים רבות בחינוך בלתי פורמאלי בתנועת "הנוער העובד והלומד", כמדריכה וכרכזת פעילות התנועה בנגב. בשנים 2007-2010 שמשה כעוזרת הפרלמנטרית של ח"כ שלי יחימוביץ', ב-2010 נבחרה מיכל לעמוד בראשות המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה. ביוני 2012 נבחרה לכהונה נוספת כיו"ר המשמרת הצעירה עד שנת 2014.

בנובמבר 2012 נבחרה מיכל לרשימת מפלגת העבודה לכנסת, במקום 13. בוגרת תואר M.A בהצטיינות ודוקטורנטית במדע המדינה באוניברסיטת ת"א. תחום התמחותה: מדיניות פנסיונית.

×

נחמן שי

ד"ר נחמן שי, חבר בכנסת ה-20 מטעם המחנה הציוני, מכהן כחבר כנסת מאז 2009. סגן יו"ר הכנסת. בכנסת ה-19 כיהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון, וועדת הפנים ואיכות הסביבה. עומד בראש השדולות הבאות: השדולה לקידום הדיפלומטיה הציבורית של ישראל, שדולת "כחול לבן", השדולה לחיזוק העולם היהודי, השדולה ליחסי ארה"ב – ישראל, השדולה ליחסי יהודים – ערבים בישראל והשדולה לגמלאים. נחמן יו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל – גרמניה , ישראל – יפן, ישראל – טאיוואן ויו"ר משלחת הכנסת לאסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה.

טרם בחירתו לכנסת, נחמן מילא בתפקידים מגוונים בצבא, בתקשורת, בדיפלומטיה והזירות הציבוריות. ביניהם: מנכ"ל של משרד המדע, התרבות וספורט, דובר צה"ל, בדרגת תת אלוף, יועץ תקשורת לשרי הביטחון משה ארנס ויצחק רבין, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יו"ר הדירקטוריון של חברת החדשות בערוץ שתיים, יו"ר רשות השידור וסגן נשיא בכיר של איחוד הקהילות היהודיות – פדרציות של צפון אמריקה (כיום ידועה בשם JFNA) . נחמן כיהן כמזכיר העיתונות של משלחת ישראל באו"ם, יועץ התקשורת בשגרירות ישראל בוושינגטון, ועבד ככתב בעיתונות הכתובה והאלקטרונית.

נחמן שי הוא בעל תואר בוגר במדע המדינה ובהיסטוריה ומוסמך האוניברסיטה העברית בתקשורת. סיים תואר שני בהצטיינות מהמכון לתקשורת של האוניברסיטה העברית בירושלים. סיים לימודים מתקדמים במכון העיתונות העולמי, מיניאפוליס, מינסוטה ובבית הספר קנדי לממשל באוניברסיטת הארוורד. בשנת 2010 קיבל תואר דוקטור במדע המדינה ותקשורת מאוניברסיטת בר-אילן. נושא עבודת הדוקטורט "דיפלומטיה ציבורית לחימה בעצימות נמוכה, ישראל 2005-2000." העבודה זכתה בפרס צ'צ'יק למחקר ביטחון ישראל מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב. בשנת 2013 הוא פרסם את הספר "מלחמדיה" העוסק בפיתוח של הדיפלומטיה הציבורית החדשה ואת מקומה בתודעה בין מדינות, טרור וארגוני גרילה. הספר זכה בפרס "יצחק שדה" לספרות צבאית.

נחמן נשוי, יש לו שלושה ילדים ושלוש נכדות.

×

קסניה סבטלובה

ח"כ קסניה סבטלובה ("המחנה הציוני-התנועה"), נולדה במוסקבה בשנת 1977 ועלתה לארץ בגיל 14 עם אמה וסבתה.

היא למדה באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבלה תואר ראשון ושני בתקשורת ובלימודי מזרה"ת. במסגרת לימודי מזרח התיכון למדה את השפה הערבית בה היא שולטת בנוסף לעברית, אנגלית ורוסית.

החל משנת 2002 קסניה סבטלובה עבדה בערוץ 9 בשפה הרוסית בתור כתבת ופרשנית לענייני ערבים. כמו-כן, היא פרסמה כתבות ומאמרים רבים בתקשורת בינלאומית ברוסית ובאנגלית. היא סיקרה את מלחמת המפרץ בשנת 2003 מסיפונה של משחתת אמריקאית במפרץ הפרסי. ריאיינה את הנסיך הירדני חסן בן-טלאל, את יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת ואת מנהיגי החמאס, בינהם השיח אחמד יאסין. היא דיווחה באופן בלעדי מסוריה, לבנון, לוב, מצרים ותוניסיה, ובשנת 2011 סיקרה את האביב הערבי בכיכר התחריר, ובשנת 2013 את התקוממות כנגד שלטון האחים המוסלמים שהוביל למהפכה.

 

ח"כ סבטלובה הינה חברה בוועדת חוץ וביטחון (מ"מ) ובוועדת העליה, הקליטה והתפוצות. היא הקימה ועומדת בראש מספר שדולות פרלמנטרינות: השדולה למען חופש העיתונות והביטוי, השדולה למען חיזוק הקשר בין ישראל לעם הכורדי, שדולת הנשים למען שלום וביטחון, והשדולה למען השארותם של עולים בארץ.

בכל תפקידיה, והן ביחס לחזונה לחברה הישראלית ח"כ סבטלובה מביאה לידי ביטוי את היכרותה ומומחיותה עם המבנה הגיאו-פוליטי ותרבותי-דתי של המזרח ההתיכון על שלל מורכבויותיו והיבטיו, ורותמת את ידיעותיה על מדינות האיזור הן כדי לתת ביטוי למעמדה של מדינת ישראל בתוך איזור הים התיכון, והן בתוך מדינת ישראל בענייני דמוקרטיה, חופש וזכויות אדם וענייני דת ומדינה.

×

איילת נחמיאס-ורבין

איילת נחמיאס ורבין, עו"ד, בוגרת האוניברסיטה העברית במשפטים ובעלת תואר שני במשפט מסחרי בתכנית ת"א-Berkely. מאז שנת 2008 מכהנת כיו"ר "תבליט פלסטיק", חברה תעשייתית משפחתית המייצרת אביזרים לתעשיית המים ונחשבת חוד חנית בתחומה.  ב-13 השנים האחרונות כיהנה במספר דירקטוריונים בהם: זאפ גרופ, קופות הגמל של אל על, הרשות לפיתוח כלכלי של תל אביב, הקרן לנזקי טבע בחקלאות, אפקון תעשיות, דש קופות גמל ועוד. במסגרת תפקידיה פועלת נחמיאס ורבין לחיזוק התעשייה הישראלית, לחיזוק האחריות התאגידית בחברות ציבוריות וממשלתיות, להעסקה הוגנת של עובדים ולקידום תעסוקת מבוגרים מעל גיל 50.

 

במסגרת פעילותה הציבורית וכאשת סא"ל (מיל'.) בשריון הקימה נחמיאס ורבין את "פורום משפחות המילואמיניקים", שמטרתו לחזק את הקשר בין משפחות המילואימניקים לצה"ל. הפורום הוקם מתוך הכרה בחשיבות מערך המילואים וחשיבות המשפחה כמקור לתמיכה ולחיזוק איש במקביל, הקימה את הסניף הישראלי של ארגון הדירקטוריות הבינלאומי, המילואים כדי שיוכל למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. והיא מכהנת כיו"ר משותפת שלו ובכוונתה להמשיך ולקדם את השתתפותן של נשים במוקדי קבלת החלטות. פעילה בהתנדבות באלין בית-נועם, המשמש בית לבוגרים בעלי לקויות פיזיות ושכליות קשות, ומכהנת בוועד המנהל של מרכז יצחק רבין לחקר ישראל.

 

החלה את דרכה במגזר הציבורי בשנת 1992, כשעבדה עם רה"מ יצחק רבין ז"ל, ולאחר הירצחו כיהנה כמנכ"ל תנועת "שלום חבר" שהוקמה להנצחתו. על פעילותה הציבורית להטמעת השלכות הרצח וחינוך לסובלנות, זכתה ורבין בשנת 2006 בציון לשבח מאת ראש הממשלה. איילת גדלה בתל אביב אולם שורשיה המשפחתיים הם בנהלל, צפת וסלוניקי, והיא נכדתה של שרה המיתולוגית מקפה "תמר". איילת , 45, נשואה לעברי ורבין ואמא ליונתן (9) אסף ואלמה (3.5) ומתגוררת בתל אביב-יפו.

 

איילת חברה בוועדות: וועדת כלכלה, וועדת כנסת ובוועדה לזכויות הילד
איילת יו"ר השדולה למען התעשייה הישראלית ויו"ר שדולת המשפחה הישראלית

×

יוסי יונה

פרופסור לפילוסופיה של החינוך, עמית מחקר בכיר באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

פרופסור יוסי יונה יליד קריית אתא. סיים את לימודי התואר הראשון שלו באוניברסיטת חיפה. עשה את לימודי הדוקטורט שלו במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת פנסילבניה, ארה"ב. יונה הוא חבר סגל באוניברסיטת בן גוריון בנגב, המחלקה לחינוך. מחקריו האקדמיים עוסקים בפילוסופיה פוליטית ובהיבטים שונים של החברה הישראלית: רב-תרבותיות, שוויון הזדמנויות בחינוך, חברה וכלכלה. בשנים 1992-3 שימש כחבר ב"וועדה המיוחדת לפיתוח חברתי" שפעלה במשרד ראש הממשלה יצחק רבין. במסגרת פעילות זו היה חבר בצוות שניסח את ההמלצות לשיפור מערכת החינוך. בין השנים 1999-2012 שימש כעמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים. במסגרת פעילות זו ניהל קבוצות מחקר שונות שמחקריהן ראו אור בהוצאת המכון. הוא נמנה על ראשי יוזמת ז'נבה וישראל יוזמת. יונה חבר הנהלה במרכז "אדווה", מכון לחקר השוויון בחברה הישראלית. בקיץ 2011 עמד בראש הוועדה שייעצה לתנועות המחאה החברתית. ערך, יחד עם פרופסור אביה ספיבק, את עבודת הוועדה, "אפשר גם אחרת: מתווה לכינונה של חברה מתוקנת". ספרו "סדקים בחומה: שובם של הברונים השודדים והמחאה החברתית" רואה אור בימים אלה בהוצאת כתר

×

אייל בן ראובן

חבר הכנסת ה-20 מטעם סיעת המחנה הציוני ואיש צבא ישראלי, אלוף במילואים בצה"ל. שירת בחיל השריון כמפקד גדוד, חטיבה, אוגדה וגיס, כיהן כמפקד המכללות הצבאיות של צה"ל וכסגן מפקד פיקוד הצפון (במיל').

הוא בעל תואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה, בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בצה"ל ובית הספר למלחמה של צבא ארצות הברית בקרלייל שבפנסילבניה.

מתגורר ביישוב יודפת, אב לשישה.

איל בן ראובן נולד בקיבוץ נצר סרני ב-1954, בן יחיד ליוצאי הפלמ"ח. עם גיוסו לצה"ל בשנת 1972שובץ בחיל השריון. בשריון עבר הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים. בעיצומו של הקורס פרצה מלחמת יום הכיפורים, ובן ראובן לחם בגדוד 198 של חטיבה 460 בקרבות בחצי האי סיני. בסמוך למעוז "מפרקת" נתקע טנק הצנטוריון אותו נהג, אך הצוות נותר בו והמשיך להילחם בכוחות המצרים החוצים את התעלה. הטנק נפגע פגיעה ישירה, מפקד הטנק והתותחן נהרגו ואילו בן ראובן והטען-קשר הצליחו לחלץ עצמם מהכלי הבוער. בסיום המלחמה עוטרו ההרוגים בעיטור המופת.

ב-1975 סיים קורס קציני שריון ושובץ לחטיבה 188בה עשה את כל תפקידי הפיקוד עד למינויו למפקד החטיבה. במלחמת לבנון הראשונה פיקד על גדוד 71 של החטיבה, לחם עמו בתחילה בגזרה המרכזית, ונתקל בכוחות הצבא הסורי, לאחר מכן המשיך הגדוד לגזרת החוף, השתתף בכיבוש צידון ובקרב על הכפר סיל. לאחר הפסקת האש הועבר הגדוד לגזרה המזרחית ונטל חלק ביום קרב נגד הסורים.

לאחר תפקיד סמח"ט מונה למפקד קורס קציני שריון, ולמפקד חטיבת שריון במילואים 679. ב-1989 מונה למפקד חטיבה 401 וב-1991 למפקד חטיבה 188. תקופתו בחטיבה התמקדה בהסבתה מטנקי הצנטוריון למרכבה סימן 3. ב-1993 התמנה למפקד אוגדה במילואים בפיקוד צפון, ובמקביל שימש כמפקד קורס מפקדי חטיבות, גדודים ופלוגות של צה"ל. ב-1995 מונה למפקד עוצבת הפלדה, אוגדה סדירה בפיקוד מרכז. ב-1997 עבר לתפקיד ראש חטיבת התכנון במפקדת חילות השדה, בתקופתו היה שותף להובלת שינויים במבנה צה"ל ובהקמת זרוע היבשה. לאחר הקמתה הפך לראש מטה הזרוע, תפקיד בו שימש עד שנת 2000.

לאחר שקודם לדרגת אלוף, כיהן כמפקד גיס. בשנים 2004–2006 כיהן כמפקד המכללות הצבאיות. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה היה בחופשת שחרור ושהה בסין. הוא הצטרף למערכה ארבעה ימים לאחר תחילתה ומונה למפקד החזית הצפונית וסגנו של אלוף פיקוד צפון אודי אדם. על תפקודם של הרמטכ"ל דן חלוץ והדרג המדיני במלחמה מתח בן ראובן ביקורת, הוא ציין שחלוץ לא האמין בכוח הקרקעי והיה עליו להתפטר מתפקידו כרמטכ"ל על רקע זה והאשים את הדרג המדיני שלדבריו מנע ביצוע של מהלך קרקעי דרמטי שעשוי היה לשנות את פני המערכה. תוך כדי הלחימה האשים את הרמטכ"ל כי הוא, באופן אישי, אחראי על מותם של 8 חיילים בקרבות בבינת ג'בל. בפברואר 2007 עזב שוב את שירות הקבע וחזר לחופשת השחרור. בשירות המילואים מכהן כסגן מפקד פיקוד הצפון.

לאחר שחרורו מצה"ל ייסד חברה בתחום הייעוץ הביטחוני ופיתוחים טכנולוגיים. באוקטובר 2007 מונה למנכ"ל עמותת "לחופש נולד", שפעלה עד 2012 להשבת חיילי צה"ל השבויים והנעדרים. במקביל הצטרף להנהלה ולסגל האקדמי של המכון למנהיגות העתיד. בשנת 2014 מונה לראש חטיבת היבשה בתעשייה האווירית.

תומך ביציאה מרוב שטחי יהודה ושומרון גם אם לא ניתן להגיע להסכם.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים שוריין על ידי ציפי לבני במקום ה-24 ברשימת המחנה הציוני, כנציג מפלגת התנועה, ונבחר כחבר הכנסת העשרים. משמש כחבר בוועדה לענייני ביקורת המדינה, בוועדת האתיקה ובוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

×

יעל כהן פארן

חברת הכנסת יעל כהן פארן (נולדה ב-12 באוקטובר 1973) היא פוליטיקאית ופעילה סביבתית ישראלית, מטעם סיעת המחנה הציוני והיא נציגת התנועה הסביבתית בכנסת.

יעל גדלה ברמת גן, והתחנכה בביה"ס בליך. בשירותה הצבאי שימשה כקצינה ביחידת המודיעין 8200 והשתחררה בדרגת סגן. למדה פיזיקה באוניברסיטה העברית, במסגרת תוכנית אמירים לסטודנטים מצטיינים ובעלת תואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב.‏

את פעילותה בתחום הסביבה החלה בשנות ה-90 של המאה העשרים כסטודנטית פעילה בארגון "מגמה ירוקה", ואף שימשה כמנכ"לית הארגון בין השנים 2002 עד 2006.

בשנת 2007 הקימה את ארגון "הפורום הישראלי לאנרגיה" במטרה לקדם אנרגיה בת קיימא בישראל. כמנכ"לית הארגון לקחה חלק פעיל במספר מאבקים חברתיים בולטים כנגד ייצוא הגז הישראלי, פירוק מונופול הגז וקידום אנרגיה מתחדשת,‏ ובנוסף ייצגה את ישראל בכינוסים בינלאומיים של האו"ם בנושאי פיתוח בר-קיימא ומשבר האקלים (ועידת קופנהגן ב-2009, ועידת באלי 2007, יוהנסבורג 2002)

‏יעל נמנית עם מייסדי מפלגת התנועה הירוקה, שימשה כחברת הנהגה נבחרת, וגם כיהנה כיו"ר משותפת של המפלגה. בשנת 2013 נבחרה על ידי TheMarker לאחת מ-"100 האנשים המשפיעים" בישראל.‏

בשנת 2015, לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הצטרפה כמועמדת לכנסת ברשימת "המחנה הציוני" וב-25 בנובמבר 2015 החלה את כהונתה כחברת כנסת.

יעל חברה בוועדת הפנים והגנת הסביבה, ועדת המדע ובנוסף עומדת בראש ועדת המשנה לקידום אנרגיות מתחדשות.

יעל נשואה לדוד פרלמן-פארן, ואם לשלוש בנות, אורי, מעין ושקד ומתגוררת בפרדס חנה.‏

×

סאלח סעד

נולד ומתגורר בכפר הדרוזי בית ג'אן, ומכהן כיו"ר המועצה הדרוזית הציונית, בית ג'אן.
שירת כ- 12 שנה במגוון תפקידים בזרועות הביטחון, סעד מחזיק בתעודות יעוץ פיננסי בתחום קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, וכן עבר קורס ניירות ערך ומכשירים פיננסים וכן קורס דירקטורים בכירים, סאלח מוכר כפעיל חברתי במפלגת העובדה עוד משנות ה- 80, עיקר פעילותו עוסקת במאבק לשוויון וצדק חברתי. סאלח משמש כנציג העדה הדרוזית במגזר, ואת ניסיונו במשך השנים מילא בפעילות חברתית ודאגה לעובד.

כבר בשנות ה-90 כיהן סאלח סעד כיו"ר ההסתדרות במרחב מרכז גליל, עם למעלה מ-22 ישובים וכן כל המועצות של המגזר הדרוזי, עיקר פעילותו עסקה בדאגה לרווחת העובדים ושמירה על תנאי העסקתם. בשנות ה-2000 עבר סאלח להיות מנהל חטיבת עובדי הרשויות המקומיות בהסתדרות. כשעל כתפיו למעלה מ-140 מועצות ועיריות מכלל המגזרים ולמעלה מ-30 אלף עובדי רשות – ניהל סאלח מאבקים למען עובדי ההסתדרות בכלל ועובדי המיעוטים. פעילותו החברתית עסקה בין היתר בעריכת הסכמי עבודה מול משרד האוצר והפנים וכן השלטון המקומי, את תפקידו סאלח מילא בהצלחה כשבמקביל הקים פעילות חברתית בדגש על המגזר הדרוזי. לאורך כל השנים הקפיד סאלח סעד לשים דגש על נושא השוויון בין מגזרים ושוויון בין הפריפריה למרכז. סאלח הוגה הרעיון של מפגש החגים בין כלל העדות כל שנה. והוגה מנהג אירוח חיילים בודדים בחגי ישראל.

×

לאה פדידה

לאה פדידה בן שיטרית נולדה ב-6 בספטמבר 1968 היא חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה בסיעת "המחנה הציוני". קודם לכן, הייתה בכירה בקרן הקיימת לישראל ושימשה כמשנה לראש עיריית יקנעם עילית. התמנתה לחברת הכנסת ה-20 ב-6 באוקטובר 2017, בעקבות התפטרותו של אראל מרגלית.

×

משה מזרחי

ניצב בדימוס, עו"ד משה מזרחי (61), נולד בטבריה ב-1950, בבית החולים הסקוטי (היום המלון הסקוטי), ילד שביעי מבין שמונה ילדים. אביו, יעקב, נפטר כשמזרחי היה רק בן 7, והותיר אחריו את בלהה, אם לשמונה, שהגדול בהם בדיוק סיים את שירותו צבאי, והצעיר רק בן 3, אותם גידלה למופת בחדר אחד בשכונת "אחווה", השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות טבריה. שורשיה של משפחת מזרחי נטועים עמוק בשורשיה ארץ ישראל, עד שבעה דורות, בטבריה ובירושלים. המשפחה גדלה וחונכה על ערכים של צניעות, מוסר ושירות בהגנת המולדת. משה למד בביה"ס היסודי 'אליאנס' ובביה"ס תיכון 'הגליל' בטבריה. בנערותו, היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד.

איש משפחה 
מזרחי נשוי לשרית, אותה הכיר במהלך שרותם המשותף במשטרת ישראל. השניים נישאו ב- 1983 ולהם חמישה ילדים. מורן (26), שירתה כמ"כית חי"ר, והיום מתמחה בעריכת דין, התאומים עמית ודביר (25), שירתו ביחידת 'עוקץ". עמית לקראת סיום לימודי תואר משולב בחשבונאות ובמשפטים ,ודביר לקראת סיום לימודיו בהנדסת תוכנה, תאיר (13) וטוהר (5).

קריירה במשטרת ישראל 
ב – 1979 במסגרת מדיניות חדשנית של המשטרה לטייב את עבודת החקירות בשטח, הוצע למזרחי לשמש כעוזר ראש אגף חקירות במרחב יפו דאז, ולאחר מכן, ראש מחלקת חקירות פשעים מרחבי. בתפקידים אלה מצא סיפוק רב בסוג העשייה הייחודי, דבר שהוביל אותו, למרות שלא התכוון לכך, לשירות ארוך בן 30 שנה, במהלכו מילא שורה ארוכה של תפקידים. בין אלה ניתן לציין: קצין אגף חקירות מרחב ירקון (1986 -1989), מפקד תחנת יפו (1991-1992), סגן מפקד מרחב איילון (1992), מפקד מרחב יהודה בשטחים (1993-1995).

בספטמבר 1995, מונה מזרחי, לתפקיד מפקד המכללה לקצינים בכירים של משטרת ישראל, ועסק בהכשרת עתודת הפיקוד הבכיר של המשטרה בשילוב לימודים אקדמאים, תפקיד אותו מילא עד 1997.

הקמת היאחב"ל 
בשנת 1996 קיימה משטרת ישראל בראשותו של המפכ"ל אסף חפץ, תהליך הערכת מצב אסטרטגית לראשונה בתולדותיה. בין יתר הנושאים שהוחלט שעל המשטרה להיערך לקראתם, היו יישומו של השיטור הקהילתי והטמעתו בארגון והפרדת המודיעין מאגף החקירות והפיכתו לאגף עצמאי. צוות בראשותו של ניצב גנות, בחן ומצא שהפשע המאורגן יוצא ברית המועצות לשעבר, קנה לו אחיזה במדינת ישראל ורבים מבכיריו, בדרך לא דרך, מצאו מקלט על ידי קבלת אזרחות ודרכון ישראלים. הצוות הגדיר את התופעה כאיום אסטרטגי על החברה הישראלית וסבר שעל המשטרה להיערך אליו. באותה עת, ביקש המפכ"ל חפץ, ממזרחי, לקבל עליו את הובלת ארגון יחידה שיועדה לטיפול בתופעה ובפשיעה החמורה הבינלאומית. לאחר התחבטות, שעיקרה היה המעבר חזרה לאגף החקירות, נענה מזרחי לבקשת המפכ"ל. בהיעדר משאבים להקמת יחידה חדשה קיבל לידיו בפברואר 1997 את היחידה הארצית לחקירות פשעים (יאח"פ), שלימים הפכה ליאחב"ל.

מזרחי הוביל את היחידה לשינוי ארגוני מהפכני והפך אותה מיחידת חקירות ליחידת חשיפה, כך שתתאים לייעודה החדש. הוא יצר מבנה דו זרועי שהיה חדשני ותקדימי במשטרת ישראל, ולימים אומץ ביחידות עילית ארציות אחרות. מזרחי הוא אשר העניק ליחידה את שמה החדש: "יחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב"ל)".

מלחמה בשחיתות 
במהלך פיקודו על היחידה נוהלו מספר רב של חקירות יזומות בתחום הפשע המאורגן, יוצא חבר ברית המועצות (חב"מ). פרשת גרגורי לרנר, ליאוניד וולף, שרון, בן-גל, גוסינסקי , נמרודי – בעלי 'מעריב' דאז, פרשת דוד אפל שהתפתחה לימים וכונתה "פרשת האי היווני ", פרשת צ'רנוי , גד זאבי רבות אחרות. בתקופת כהונתו הוביל את הטיפול בחבורת עוזי משולם האלימה. משולם וחבורתו נעלמו ממפת הפשיעה.

מזרחי הוביל את החקירות כנגד אביגדור ליברמן, כשזה כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, ולאחריה חקירה אחרת בהיותו אזרח פרטי, זמן קצר לפני שנבחר לכנסת. בעת שזו האחרונה התנהלה כחקירה סמויה, נפתח כנגד ליברמן תיק על איומים, העלבת עובד ציבור והוצאת לשון הרע כנגד מזרחי. למרות כתב האישום שהוגש נגדו בידי היועמ"ש לממשלה, סירבה ועדת הכנסת להסיר את חסינותו.

ראש אגף חקירות 
ב -1.1.2001 מונה מזרחי לתפקיד ראש אגף החקירות של משטרת ישראל. רבים מזהים את כהונתו בתפקיד זה, כמי שתחת פיקוחו נוהלו חקירות ופרשות ציבוריות שטופלו בעיקר ביאח"ה וביאחב"ל, אך לצד האחריות הפיקודית, התאפיינה תקופת כהונה זאת בניהול תקציב והובלת מערכים ארגוניים, מערכות טכנולוגיות, ומערכות מחשוב גדולות. כמו כן, פיקד על מערך של כ – 6000 איש שכלל מאות חוקרים, את אנשי המחלקה לזיהוי פלילי ואת אנשי המטה. מזרחי כיהן בתפקיד ראש אח"ק במשך ארבע שנים מלאות, יותר מכל ניצב אחר בתפקיד זה.

תנועת עבודה עכשיו
בחודש ינואר 2011 הודיע יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק על התפטרותו ממפלגת העבודה ועל הקמת מפלגה חדשה – מפלגת העצמאות. ביומיים שלאחר הודעת ההתפטרות הקים יזם ההיי טק, אראל מרגלית, יחד עם משה מזרחי ועם קבוצת שותפים בולטים בחברה האזרחית ואנשי עסקים נוספים את תנועת "עבודה עכשיו", הפועלת להתחדשות מפלגת העבודה. התנועה פתחה במסע ציבורי שקרא לציבור להתפקד למפלגת העבודה, במטרה לחדש את מוסדותיה, לעדכן את רעיונותיה ולהביא לתוכה אישים מרכזיים שישתלבו בהנהגתה ויהיו בין נבחרי הציבור שלה. בינואר 2012, הודיע מזרחי כי בכוונתו להתמודד על מקום לרשימת העבודה לכנסת ונבחר למקום ה-15.

אירועים קרובים אליך

לחץ כאן